חזרה - עבודה עם חומרים מסוכנים , פסולת , רעלים , כימיקלים מזיקים וחומרי הדברה :

חוק החומ"ס מפרט רשימה של 29 כימיקלים מזיקים ורשימה של 219 רעלים . כל החומרים המופיעים ברשימות , בין בצורתם הפשוטה ובין אם הם מעורבים בחומרים אחרים , מוגדרים בחוק החומ"ס כחומרים מסוכנים .

"כימיקל מזיק" –
כל חומר מן החמרים המפורטים בתוספת הראשונה, בין בצורתו הפשוטה ובין מעורב או ממוזג בחמרים אחרים : אלומיניום , כרום , נחושת , זהב , ניקל , פלאטינה ותרכובותיה , כסף , בדיל , אבץ .

"רעל" –
כל חומר מן החמרים המפורטים בתוספת השניה, בין בצורתו הפשוטה ובין מעורב או ממוזג בחמרים אחרים : אצטאלים , דבקים המכילים ממסים אורגאניים , אמוניה , ארסן ותרכובותיו , אזבסט , פחמן דו-גפרי , כלור סולר , בנזין , נפט , עופרת ותרכובותיה , אבקת צורן .
כל מקום המוכר חומ"ס (כימיקל מזיק או רעל) טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים .
באופן כללי , אסור לעסוק ברעלים אלא אם ניתן היתר רעלים מהממונה במשרד לאיכות הסביבה . עיסוק כולל יצור , יבוא , אריזה , מסחר , ניפוק , העברה , אחסנה , החזקה ושימוש . תוקף ההיתר לשנה ועד לשלש שנים על-פי אמות מידה הנקבעות על-ידי המשרד לאיכות הסביבה .
רוקח מורשה או עסק העוסקים בעיקר ברעלים רפואיים או סמי מרפא פטורים מחובת קבלת היתר רעלים על-פי חוק החומ"ס .
כמו כן אין צורך בהיתר למי שעוסק ברעלים בכמות ובריכוז הנמוכים מאלו המפורטים בתקנות החומ"ס (סיווג ופטור) 1996 בתנאי שמשקל הרעל שבידו אינו עולה על 50 ק"ג , ושהוא עוסק בפחות מ – 40 סוגי רעלים שכמות כל אחד מהם נמוכה מזו המופיעה ברשימה .
בעל היתר רעלים , חייב לנהל פנקסי רעלים לפי טופס המוצג בתוספת השלישית לחוק החומ"ס , ובהם עליו לרשום פרטי כל קניה ומכירה של רעלים . את הפנקסים יש לשמור שלוש שנים מיום הרישום האחרון שלהם .
רעלים יש לאחסן בנפרד מחומרים לא רעילים , ויש לסגור אותם במקום נעול . אסור להציג או למכור צרכי מאכל ומשקה במקום בו מאוחסנים רעלים , להוציא מזון ארוז הנמכר או מיוצר נעל-ידי רוקחים מורשים .
על מיכלים וצרורות המכילים רעלים יש לציין באופן ברור את שם החומר , ואת המלה "רעל" בעברית , ערבית ואנגלית .
במסגרת צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) קיימות הוראות בדבר אופן הסימון של רעל במשלוח , כולל גודל וצורת התוויות , וציון דרגת הרעל .
אסור לבעל היתר רעלים שהוא סיטונאי או יצרן של רעלים למכור רעלים למי שאין לו היתר רעלים , ואסור לו לעסוק בעירוב , בהרכבה או בהכנה של רעלים ללא הדרכה ופיקוח אישיים של איש מקצוע המורשה לכך על-ידי המשרד לאיכות הסביבה .
ממונה של משרד לאיכות הסביבה יכול להוציא צו לפינוי רעלים במקרה שבו אדם מחזיק רעלים ללא היתר , או שהוא מחזיקם שלא לפי תנאי ההיתר , או שהשליך רעלים או פסולת רעלים לרשות הרבים . הצו יכול לבוא בנוסף להגשת כתב אישום .

חומר מסוכן על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים) הינו כל חומר מהמפורטים ברשימה הבאה וכל חומר אחר הדומה בתכונותיו לחומר מסוכן המצוין ברשימה .

החומרים ברשימה מסווגים לתשע קבוצות :

קבוצה 1 : חומרי נפץ.
1.1 מטענים וחומרים בעלי סיכון התפוצצות מסיבית.
התפוצצות מסיבית- התפוצצות המשפיעה על כל המטען באופן מיידי.
1.2 חומרים אשר באופיים הם בעלי סיכון להתפוצצות אך לא סיכון להתפוצצות מסיבית.
1.3 מטענים וחומרים בעלי סיכון של הדף אוויר קטן, אך לא סיכון התפוצצות מסיבית.
1.4 חומרי נפץ אשר אין בהם סיכון משמעותי.
חומרים בהם רק סיכון קטן במקרה של הצתה בזמן ההובלה. סיכון קטן- סיכון אריזה מסוימת.
1.5 חומרים בעלי רגישות נמוכה מאד אך סיכון התפוצצות מסיבית.
1.6 חומרים בעלי רגישות נמוכה ביותר ואין בהם סכנת התפוצצות מסיבית.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. מעל 1 ק"ג .
ב. כוחות הביטחון והתעשייה הביטחונית פטורים עד כמות של 1,000 ק"ג .
ג. רכב הנהוג או המלווה במי שהוא ממונה על פיצוצים ובידו אישור בר-תוקף שהוציא משרד העבודה פטור עד כמות של 1,000 ק"ג .

קבוצה 2 : גזים.
גזים דחוסים או נזילים תחת לחץ או קירור.
2.1 גז מתלקח לא רעיל.
2.2 גז דחוס בלתי מתלקח.
2.3 גז רעיל.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. גז דחוס בלתי מתלקח – 500 ליטרים (נפח מים) .
ב. גז מתלקח – 250 ליטרים (נפח מים) .
ג. גז רעיל – 50 ליטרים (נפח מים) .

קבוצה 3 : חומר מתלקח נוזל.
נוזל אשר בשעת התחממות פולט אדים שידלקו בטמפרטורה של C60.50 ומטה (מבחן כלי סגור) או C 650 (מבחן כלי פתוח).
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
חומרים המוגדרים בקבוצת אריזה 1 בהתאם לתקנות הבינלאומיות – 500 ליטרים .
חומרים שאינם מוגדרים בקבוצת אריזה 1 כאמור – 1,000 ליטרים .

קבוצה 4 : חומר מתלקח מוצק.
4.1 מוצקים הנתונים להתלקחות מהירה בתנאי ההובלה בכבישים.
4.2 מוצקים הנתונים להתלקחות עצמית.
מטענים הגורמים להתלקחות עצמית ספונטנית בתנאי ההובלה בכביש או התחממות במגע עם אוויר וכתוצאה מכך להתלקחות.
4.3 חומרים אשר במגע עם מים פולטים גזים מתלקחים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
500 ק"ג .

קבוצה 5 : חומרים מחמצנים.
5.1 חומרים מחמצנים שאינם פראוקסידים אורגניים.
5.2 פראוקסידים אורגניים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. חומר מחמצן – 500 ק"ג .
ב. פראוקסידים אורגניים – 100 ק"ג .

קבוצה 6 : חומרים רעילים ומדבקים.
6.1 חומרים הידועים כרעל לבני אדם, וכתוצאה מכך משפיעים על בריאותם באופן מסוכן בזמן
הובלתם, או אשר בהעדר נתונים מתאימים על דרגת רעילותם, נחשבים רעילים לבני אדם.
6.2 חומרים מדבקים- חומרים הכוללים מיקרו אורגניזמים שונים כולל בקטריות וירוסים וכו' שידועים או חשודים כעלולים לגרום מחלות אדם או חיה.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
חומרים המוגדרים בקבוצת אריזה 1 בהתאם לתקנות הבינלאומיות – 100 ק"ג .
חומרים שאינם מוגדרים בקבוצת אריזה 1 כאמור – 200 ק"ג .

קבוצה 7 : חומרים רדיואקטיביים.
חומרים בעלי פעילות ספציפית גדולה ליחידת מסה (מעל 0.002µCi/gr ) 70KBq/ Kg.
ההנחיות להובלת חומר רדיואקטיבי הוכנו ע"י הנציגות הבין לאומית לאנרגיה אטומית וועדת המומחים של האו"ם.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
כל הכמות .


קבוצה 8 : חומרים מאכלים או קורוזביים.
חומרים אשר בפעולה כימית גורמים נזק רב במגע עם רקמה חיה או, במקרה של נזילה, לנזק לציוד או משלוחים אחרים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
500 ק"ג או 500 ליטרים .

קבוצה 9 : חומרים מסוכנים אחרים.
חומרים אשר אין להם תכונות אופי כפי שהוגדרו לעיל, אך עלולים להוות סכנה לבריאותם וביטחונם של בני אדם בתנאי הובלה בכביש.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
1,000 ק"ג או 1,000 ליטרים .

אם חומר מסוכן עולה בכמותו על המשקל המצוין לעיל , מותר להוביל רק באמצעות משרד הובלה שיש לו היתר להובלת חומ"ס .
חומר מסוכן יובל רק ברכב עם היתר בר-תוקף , והנהוג על-ידי נהג בעל היתר בר-תוקף . היתר הובלת חומ"ס לנהג או רכב יכול שיהיה תקף רק לכמה סוגי חומרים , והוא יינתן רק לרכב שברשיון שלו מצוין כי הרכב מתאים להובלת החומר המסוכן . בנוסף , צריך כי מכון מוסמך יקבע שהרכב מתאים להובלת חומ"ס , ושהוא מצויד במכשירים ובאבזרים תקינים הדרושים לכיבוי אש ומניעת אסונות , על נהג רכב המוביל חומ"ס לעמוד בקורס מובילי חומ"ס כדי לקבל היתר .
הובלת חומ"ס תתבצע רק אם קיים שטר מטען להובלת החומ"ס , ובו מצוינים שם החומר ומספר או"ם שלו , פרטי שולח החומר המסוכן ומקבלו , תצהיר על אריזת החומר וסימונו כדין , וכרטיס חרום המפרט את מאפייני החומר , אופי הסיכון שלו , אמצעי הגנה לטיפול בחומר , ומספר טלפון לשעת חירום – הכל כמפורט בתוספת השלישית לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
רכב המוביל חומ"ס יישא בזמן ההובלה שלושה שלטי סימון עם צבע יציב לאזהרה בפני סיכונים (שניים בדפנות ואחד מצידו האחורי) שלטי האזהרה יהיו על-פי המצוין בתוספת השנייה של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
משרד הובלה שיש לו היתר להובלת חומ"ס חייב לדווח למפקח , תוך 48 שעות , על כל תאונה או תקלה שקרתה בעת טעינה הובלה או פריקה ברכב המוביל חומ"ס .
במסגרת צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) קיימות הוראות בדבר אופן הסימון של רעל במשלוח , כולל גודל וצורת התוויות , וציון דרגת הרעל .
פסולת חומ"ס מוגדרת כחומר מכל סוג המכיל חומר מסוכן , המסולק , המיועד לסילוק , או שיש לסלקו מהמפעל . פסולת כזו יש לסלק בהקדם האפשרי , ותוך שישה חודשים לכל היותר ממועד היוצרות הפסולת .
פסולת חומ"ס תסולק מהמפעל לאתר הפסולת הרעילה באתר חובב , כשהיא ארוזה ומשונעת בהתאם להוראות , ניתן לסלק את הפסולת למטרות מיחזור גם למקום אחר , בתנאי שנתקבל אישור לכך ממנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה .

אין לייבא לישראל או לייצא ממנה פסולת חומ"ס ללא תעודת היתר מאת השר לאיכות הסביבה . היתר יינתן במידה והייבוא או היצוא אינם למטרת סילוק פסולת .
היתר ליבוא פסולת חומ"ס לישראל יינתן על-ידי השר אם מצוי בידי היבואן מידע המתבסס על תוצאות בדיקות מעבדה ישראלית באשר להרכב הפסולת , ובתנאי שהיא תעובר , תאוחסן , תתוחזק ותטופל באופן שלא יגרום לפגיעה באיכות הסביבה .
יש לדווח לשר לאיכות הסביבה על כמויות הפסולת שיובאו לישראל או יוצאו ממנה .

על-פי צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) , אריזת רעל תהיה :
1. חזקה ובלתי חדירה .
2. עמידה בפני תגובה כימית בין האריזה ובין תוכנה .
3. יציבה בתנאי טלטול , החסנה , הובלה וטיפול .
4. מוגנה בפני שבירה בתנאי הובלה תקינים .
5. עמידה ויציבה בתנאי אקלים קיצוניים .
6. נושאת סגר המונע נזילת הרעל או שפיכתו .

מפעל מסוכן הוא עסק שבו מאוחסנים , מוכרים , מעבדים או מייצרים חומרים מסוכנים או פסולת של חומרים כאלה , או שחומרים מסוכנים נוצרים בתהליך הייצור במפעל . חומרים מסוכנים הינם חומרים בכל מצב צבירה , שהינם בעל מספר או"ם כמפורט בספר הכתום של ארגון האומות המאוחדות , והמפורטים בתוספות של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
האחראי על מילוי דרישות התקנות של רישוי מפעלים מסוכנים , הכנת תיק מפעל , ודיווח על מצאי החומרים המסוכנים הינו בעל רישיון העסק , או אדם שבפיקוחו או הנהלתו העסק פועל , או הבעל הרשום של הנכס שבו מצוי העסק , או המחזיק בנכס שבו מצוי העסק – הכל לפי העניין .
בעל המפעל המסוכן (או מנהלו) ינקוט בכל האמצעים הדרושים , לפי מיטב הידע והטכנולוגיות המקובלות , ובכפוף להוראות היצרן , לטיפול בחומ"ס במפעל – לרבות אמצעים למניעת תקריות (דליפה , שפך , פיזור , דליקה וכד') ולטיפול בהן .
רק כוח אדם מיומן שעבר הכשרה מתאימה יכול לטפל במפעל בחומ"ס .

בעל מפעל או מנהלו יכינו ויחזיקו "תיק מפעל" לטיפול במקרי תקלות ותקריות העלולות לסכן בני אדם או את הסביבה .

"תיק מפעל" יכיל את המידע והפרטים הבאים :
1. תכנית המפעל ותיאורו , ובכלל זה פירוט של החומרים המסוכנים , סימונם ושיטות הטיפול בהם .
2. פירוט והגדרה של תקלות ותקריות העלולות לקרות אגב תפעול המפעל .
3. אמצעים קיימים במערכת הייצור למיגון מפני תקלות ותקריות כתוצאה מהתפוצצותם , התלקחותם או פיזורם בסביבה של החומרים המסוכנים .
4. אמצעי בטיחות בתחום המפעל , לרבות אמצעי התראה , אמצעי נטרול , ציוד ומיגון אישי ומערך גילוי וכיבוי אש .
5. תוכנית היערכות של המפעל לטיפול בתקלות ותקריות כאמור בפסקה (2) , שתכלול את אמצעי הנטרול הקיימים ואופן הפעלתם , פירוט כוח האדם המיומן לטיפול כאמור , תכנית עבודה להפעלת מערך כוח אדם והציוד , וכן פרטים בדבר דרכי קשר ודיווח לרשויות המוסמכות .

אחת לשנה יש להגיש לרשות הרישוי של העסק דין וחשבון ובו פרטים מלאים , מעודכנים ונכונים על :
1. סוגי החומרים המסוכנים , כמויותיהם ואופן השימוש בהם .
2. פרטים על שינויים במערכות הייצור ובאופן השימוש בחומרים המסוכנים בתהליכי הייצור .
3. אופן אחזקתם של החומרים המסוכנים בתחום המפעל לרבות פירוט תנאי האחסון (כגון טמפרטורה ולחץ) , סוגי האריזות , אמצעי ההפרדה בין סוגי חומרים שונים וכן פרטים בדבר אזור האחסון ודרכי אחזקתו , לרבות דרכי גישה .
4. אמצעים קיימים במערכת הייצור למיגון תקלות ותקריות כתוצאה מהתפוצצותם , התלקחותם או פיזורם בסביבה של החומרים המסוכנים .
5. אמצעי בטיחות בתחום המפעל , לרבות אמצעי התראה , אמצעי נטרול , ציוד ומיגון אישי ומערך גילוי וכיבוי אש .
6. תיאור פליטת המפעל לסביבה , לרבות השפכים , הרכבם וכמויותיהם .
7. תקלות ותקריות שאירעו בתקופה שלגביה מוגש הדין-וחשבון .
את הדו"ח יש לאמת בתצהיר של בעל המפעל או מנהלו .

במסגרת תקנות הבטיחות בעבודה פורסמה בשנת 1998 תקנה חדשה המחייבת החזקה גליון בטיחות של כל חומר מסוכן שמקום העבודה עוסק בו . על גיליון הבטיחות להכיל פרטים שונים הקשורים לסיכונים ולבטיחות בעבודה עם החומר המסוכן , ועל העובדים לפעול על פי ההוראות בגליון .
לכל חומר מסוכן המוגדר כרעל בחוק החומרים המסוכנים יש לצרף גליון בטיחות .
יצרן , יבואן , משווק או סוכן (כולל מתווך בין יצרן ללקוח) של חומר מסוכן חייבים לצרף אליו גליון בטיחות המפרט את סיכוני החומר ומניעת נזקים ממנו . גליון הבטיחות יהיה מבוסס על המידע העדכני ביותר , ויהיה כתוב בשפה העברית או האנגלית .

יצרן , יבואן , סוכן או משווק של חומר מסוכן יארזו או יוודאו אריזת החומר (לפי העניין) , ויסמנו את האריזה בהתאם לדרישות ת"י 2302 המפורטות בפרק א' של התקן וכן בפרק ג ' – סעיפים 3.2 ו-3.3 , פרק ה' ונספחים א' , ב' , ו-ג' .
יש להחזיק במקום העבודה גליון בטיחות לכל חומר מסוכן שמקום העבודה עוסק בו , כאשר החובה חלה על עיבוד , יצור , אריזה , אחסנה , שינוע , נסיונות ובדיקות , וכל עבודה אחרת שעניינה טיפול בחומר המסוכן . על הגליון להיות מוחזק במקום נגיש ובהישג ידם של עובדים במפעל . כאשר עובד (אשר מונה לכך) מקבל חומר מסוכן המגיע למקום העבודה , עליו לוודא כי לחומר המסוכן צורף גליון בטיחות .
האחריות להחזקת "גליון בטיחות" במפעל חלה על המחזיק במקום העבודה , וכן על בעל מקום העבודה , המנהל בפועל , וכל מי שמשגיח או מפקח על הפעילות במקום העבודה .
מבנה גליון הבטיחות של חומרים מסוכנים מפורט בתוספת לתקנות , והוא צריך להכיל מידע בדבר הרכב החומר המסוכן , הסיכונים הכרוכים בו , הפעולות שיש לעשות כדי למנוע את נזקיו , והפעולות שיש לנקוט במקרה שאירע נזק כתוצאה משימוש או עבודה עם החומר , על הגליון להיות כתוב בעברית או באנגלית , והוא חיב להכיל את המידע המעודכן ביותר על :
1. זיהוי החומר המסוכן וזהות היצרן , היבואן , הסוכן או המשווק , לפי הענין .
2. זיהוי מרכיבי החומר המסוכן .
3. סיכוני החומר המסוכן .
4. הוראות עזרה ראשונה .
5. נוהלי כיבוי אש .
6. אמצעי זהירות .
7. טיפול ואחסנה .
8. אמצעים לצמצום חשיפה ומיגון אישי .
9. תכונות פיסיקאליות וכימיות .
10. יציבות וריאקטיביות .
11. רעילות (מידע טוקסיקולוגי) .
12. מידע סביבתי .
13. דרכי סילוק חומר מסוכן .
14. שינוע .
15. חקיקה ותקינה .
16. מידע אחר .
התוספת של התקנות מכילה הוראות מפורטות לגבי מילוי הפרטים של כל אחד מהסעיפים לעיל , ובאילו תקנים ומקורות מידע ניתן להסתייע בעת הכנת גליון הבטיחות . גליון הבטיחות יכול להכיל גם פרטים נוספים שאינם נדרשים בתקנה .
אם ליצרן , יבואן , משווק או סוכן (כולל מתווך בין יצרן ללקוח) התגלה מידע מהותי חדש הנוגע לחומר מסוכן והעלול להשפיע על בריאות העוסקים בחומר , עליו לשלוח גליון בטיחות מעודכן לכל מי שקיבל ממנו חומר מסוכן בשנים-עשר החודשים שקדמו לעידכון .
כל מי שעוסק בחומר מסוכן במפעל חייב לפעול לפי ההוראות המצויינות בגליון הבטיחות .
המעביד חייב להביא בפני העובדים את תוכן גליון הבטיחות של כל חומר מסוכן במפעל , להדריכם בדבר הסיכונים בחומר והשימוש הבטוח בו , ולמסור להם עותקים של הגליון לפי בקשתם .
אין צורך לצרף גליון בטיחות לחומר מסוכן בכמות ובריכוז הנמוכים מאלו המפורטים בתקנות החומ"ס (סיווג ופטור) 1996 , . כן אין חובה לצרף גליון בטיחות למזון , לסמי מרפא ולרעל רפואי כהגדרתם בפקודת הרוקחים , ולא לתרופות הנמכרות לציבור לשימוש ביתי והמכילות סימון ברור של סיכוני התרופה ונקיטת אמצעי זהירות מפני הסיכונים הטמונים בה .

"אירוע חומרים מסוכנים" –
התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורב בה חומר מסוכן, הגורמת או העלולה לגרום סיכון לאדם ולסביבה, לרבות שפך, דליפה, פיזור, פיצוץ, התאיידות, דליקה;