חוקים ותקנות – מבוא :

מערכת משפטית – מערכת של כללים חברתיים המקובלים על קבוצת חברתית מסוימת .

חוק יסוד - חוקי היסוד הם הדרך שבה בחרה הכנסת לשם גיבוש הדרגתי של חוקה למדינת ישראל. על הליכה במסלול זה הוחלט לאחר שבכנסת הראשונה נמצאו תומכים ביצירת חוקה יחד עם רבים שהתנגדו לה . מרבית חוקי היסוד שנחקקו עד כה עוסקים במוסדות המדינה: הכנסת, הממשלה, נשיא המדינה, ועוד. שני חוקי יסוד חשובים נחקקו בשנות התשעים והם עוסקים בזכויות האדם: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק .

חוק - הוא נורמה שנקבעה באופן רשמי, ונוסחה באופן אחיד וברור. כלומר, החוק הינו דפוס התנהגות מצופה בחברה מסוימת, המנוסח באופן שאינו תלוי באישור של פרט מסוים. מקורו של החוק הינו בהסכמה החברתית, אך צורת ניסוחו המחייבת הופכת אותו לחיצונית לאותה חברה, ומצויה מעל להתנהגויות הפרטים בפועל.

חקיקת משנה - היא חקיקה שאיננה בגדר חוק, כלומר היא לא אושרה בכנסת בשלוש קריאות, אלא נעשתה על-ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים. חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנם של חברי הכנסת בירידה לפרטים, לא להעסיקם בעניינים טכניים שאינם בקיאים בהם, ולאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר. מרביתה של חקיקת המשנה (תקנות, צווים וכללים) מתפרסמת בקובץ "קובץ התקנות", ומיעוטה בקובץ "ילקוט הפרסומים". תקנות העוסקות בשיעורי מכס, מס קנייה ובלו מתפרסמות במסגרת נפרדת מזו של שאר התקנות . גם חוקי עזר עירוניים נחשבים לחקיקת משנה.

הבדלים מהותיים בין חוק לחקיקת משנה - מבחינות רבות אין הבדל בין חוק לתקנה, שהרי שניהם יוצרים נורמה כללית שיש לציית לה. אולם בכל זאת ישנם הבדלים בין שני מעשי חקיקה אלה. לא רק הגורם המחוקק ותהליך החקיקה מבדילים בין השניים, אלא גם חוסנו של מעשה החקיקה בפני ביקורת של בית המשפט. החקיקה הראשית מחייבת כמעט תמיד את בית המשפט, ויכולתו לערער עליה מצומצמת ביותר (אפשרות כזו קיימת כאשר הוראה בחוק רגיל עומדת בסתירה להוראה בחוק יסוד). חקיקת משנה ניתנת לביטול על-ידי בית המשפט כאשר נמצא בה פגם. פגמים עיקריים המאפשרים ביטולה של חקיקת משנה הם :
· היא סותרת חוק, מבלי שניתנה הסמכה מפורשת לכך;
· יש בה חריגה מהמסגרת שנקבעה בהסמכה להתקינה. למשל: היא אינה תואמת את כוונת המחוקק הראשי או את מטרתו;
· היא הותקנה על-ידי מי שאינו מוסמך לכך, או בדרך שונה מזו שקובעת ההסמכה;
· היא אינה ברורה, כך שבית המשפט מתקשה לפרש אותה;
· היא אינה עומדת במבחן הסבירות. למשל: היא מפרה את עקרון השוויון, כלומר יש בה אפליה פסולה, היא נעשתה לשם "מטרה זרה" או שלא בתום לב.

פסיקת של בתי משפט - במערכת המשפט, תקדים הוא פסק דין שבתי משפט חייבים לפסוק לפיו כאשר מובאת להחלטתם סוגיה דומה לזו שבגינה נפסק התקדים. לתקדים חשיבות רבה בעיצוב הנורמות המשפטיות, משום שהוא מקנה תוכן לאמירות הכלליות שבחוק ובחקיקת המשנה. חשיבות מיוחדת נודעת לתקדים במשפט המקובל, שבו התקדים יוצר את הנורמה, ולא רק מקנה לה תוכן, עקב היעדרו של חוק סטטוטורי, כזה שאושר בפרלמנט.

מקובל להבחין בין שני סוגים של תקדימים:
· תקדים אנכי - החלטה של בית משפט גבוה מחייבת את בתי המשפט הנמוכים לו.
· תקדים אופקי - החלטה של בית משפט מסוים מחייבת או מנחה את בתי המשפט באותה הדרגה.

מנהגים - מנהג הוא התנהגות מקובלת בחברה מסוימת. למנהג חלק מרכזי בקביעה של הנורמה באותה חברה. המנהג מעביר דיסציפלינה המשליכה על צורת התנהגות/דיבור/לבוש וכד'. בישראל יש למנהג תוקף משפטי מחייב, ובתי המשפט מסתמכים עליו, זאת מכוח סעיפים 36 עד 45 של המג'לה.

משפט אזרחי - הינו שם כולל לחלק במשפט העוסק במערכות היחסים בין הגופים האזרחיים ובין עצמם, ובין הגופים האזרחיים וגופי הרשות בכשירותם כישויות פרטיות (לדוגמה: חוזה בין האזרח ובין רשות ממשלתית המוכרת לו רכב משומש). הדין האזרחי מורכב מן החוקים שנחקקו על ידי המדינה בתחום זה ומן הפרשנות שניתנה על ידי בתי המשפט במהלך השנים.

חוקים בולטים במשפט האזרחי, אשר נעשה בהם שימוש נרחב בפעילות המשפטית בישראל, הינם:
· חוק החוזים (חלק כללי, וחוק החוזים "תרופות", העוסק בסעדים על הפרת חוזה)
· חוק המקרקעין
· חוק החברות
במשפט אזרחי המתנהל על פי סדר הדין הרגיל מוגשים כתב תביעה, כתב הגנה, וכתב תשובה.התוצאה במשפט אזרחי – פיצוי כספי

משפט פלילי - המשפט הפלילי בא להסדיר את חיי החברה, על ידי קביעה כי התנהגויות מסוימות אינן חוקיות, וזאת באמצעות קביעת כללי עשה ולא תעשה. אדם המפר כללים אלה עלול לעמוד לדין ולהיענש, בהתאם לעונשים הקבועים בחוק. המשפט הפלילי חל רק על תחום מצומצם של התנהגות חברתית והיא ההתנהגות הפלילית, והוא אוכף הימנעות מהתנהגות זו באמצעות ענישה. התוצאה במשפט אזרחי – עונש .

כתב אישום - הוא המסמך הפותח את ההליך הפלילי ומוגש על ידי המאשימה - היא המדינה. במדינת ישראל מוגש כתב אישום על ידי תובע מוסמך (שוטר, פרקליט, או אף עורך דין פרטי שהוסמך לכך במקרים מסוימים, כגון בעבירות על חוק התכנון והבנייה), אם מצא תובע מוסמך זה כי קיימות ראיות להוכחת האשמה וכי קיים עניין לציבור. כתב האישום מוגש על פי שיקול דעתו של התובע, שהינו מוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה.

בית משפט השלום – בישראל 30 בתי משפט שלום , יושב כבית משפט לערכאה ראשונה בעניינים פליליים ואזרחיים . בעניינים פליליים – דן בית המשפט השלום ברוב העבירות שעונשן מאסר לתקופה שאינה עולה על שבע שנים . כן מוסמך הוא לדון בעבירות מסוימות שעונשן מאסר לתקופה העולה על שבע שנים , לפי החלטת פרקליט המחוז , אך אין בית המשפט מוסמך להטיל בגינן עונש מאסר העולה על שבע שנים . בעניינים אזרחיים – דן בית משפט השלום בתביעות אזרחיות (למעט תביעות הנוגעות למקרקעין) כשסכום או שווי הנושא אינו עולה על 2.5 מיליון שקלים חדשים ביום הגשת התביעה . ערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום ניתן להגיש בזכות לבית המשפט המחוזי על החלטות אחרות של בית משפט השלום בעניין אזרחי ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט בית המשפט המחוזי. הרכב: בית משפט השלום יושב בשופט אחד. הוא יושב בהרכב של שלושה שופטים, אם כך יחליט שופט היושב בדין או נשיא בית משפט השלום.

בית משפט מחוזי - בישראל חמישה בתי משפט מחוזיים: בירושלים, בתל אביב-יפו, בחיפה, בבאר שבע ובנצרת. בית המשפט המחוזי יושב כבית משפט של ערכאה ראשונה וכבית משפט לערעורים על פסקי הדין של בית משפט השלום. כן יושב הוא בערעורים על החלטות שיפוטיות ומעין שיפוטיות שונות של בתי דין מנהליים ושל גופים שונים, על פי סמכות מיוחדת בחוקים המקימים אותו. כערכאה ראשונה, יש לבית המשפט המחוזי מעין סמכות שיפוט שיורית. הוא דן בכל עניין שאינו בסמכותו של בית המשפט השלום ושאינו בסמכותו הייחודית של בית דין אחר. בעניינים פליליים, דן בית המשפט המחוזי בעניינים שאינם בסמכות בית משפט השלום. עיקרם - משפטים בשל עבירות שעונשן מוות או משפטים בעבירות שדינן מאסר העולה על שבע שנים, בכפיפות לאמור בעניין סמכות בית משפט השלום. בעניינים אזרחיים, דן בית המשפט המחוזי בעיקר בתביעות כספיות שסכום התביעה או שווי הנושא בהן עולה על 2.5 מיליון ש"ח. כבית משפט לערעורים - יושב בית המשפט המחוזי בערעורים על פסקי דין של בתי משפט השלום. כן יושב הוא בערעורים על פסקי דין של בתי דין מנהליים על פי סמכות מיוחדת בחוקים המקימים אותם ועל החלטות של ראשי ההוצאה לפועל. ערעור - פסקי דין של בית משפט מחוזי ניתנים לערעור לפני בית המשפט העליון. הערעור הוא בזכות - על פסקי דין של בית משפט מחוזי בשבתו כערכאה ראשונה; ברשות - על פסקי דין של בית משפט מחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים. הרשות ניתנת בפסק הדין עצמו, או מאת שופט של בית המשפט העליון. החלטות ביניים של בית משפט מחוזי בעניינים אזרחיים ניתנות גם הן לערעור ברשות לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט העליון. הרכב - ברגיל דן בית המשפט המחוזי בשופט אחד. בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום, דן בית המשפט המחוזי בהרכב של שלושה שופטים. כך גם בדונו, כערכאה ראשונה, בפשעים חמורים במיוחד (כגון: רצח, ניסיון לרצח, אונס, עבירות מין במשפחה ועבירות נגד ביטחון המדינה), ובכל עניין אחר שנשיא בית המשפט המחוזי או סגן הנשיא הורו שיידון בשלושה.

בית משפט עליון - מעמדו: בית המשפט העליון עומד בראש מערכת השיפוט במדינה. מקום מושבו בירושלים. תחום שיפוטו - המדינה כולה. הלכה שפוסק בית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון. זה עקרון התקדים המחייב הנוהג בישראל. שופטים: את מספר שופטי בית המשפט העליון קובעת הכנסת בהחלטה. ברגיל, מכהנים בבית המשפט העליון שנים עשר שופטים. היום מכהנים ארבעה עשר שופטים. בראש בית המשפט העליון ובראש מערכת השיפוט בכללה עומד נשיא בית המשפט העליון. לידו - המשנה לנשיא. סמכויות: בית המשפט העליון יושב כבית משפט לערעורים וכבית משפט גבוה לצדק. כבית המשפט לערעורים, דן בית המשפט העליון בערעורים (פליליים ואזרחיים) על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי המשפט המחוזיים. כן דן הוא בערעורים על החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות שונות, שעניינן, למשל, חוקיות הבחירות לכנסת, שיפוט משמעתי של לשכת עורכי הדין, עתירות אסירים, ומעצר מינהלי. כבית משפט גבוה לצדק (בג"צ), דן בית המשפט העליון כערכאה ראשונה, בעיקר בטענות נגד החוקיות של החלטות שלטוניות: החלטות של הממשלה, של רשויות מקומיות וכן של גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין. "דיון נוסף" בית המשפט העליון יושב גם ב"דיון נוסף" על פסקי-דינו. עניין שפסק בו בית המשפט העליון - בין בשבתו כבית משפט לערעורים ובין בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - בשלושה שופטים או יותר, רשאי הוא לדון בו דיון נוסף במספר גדול יותר של שופטים. דיון נוסף אינו מתקיים אלא במקרים מיוחדים ומעטים, בהם נודעת, לדעת בית המשפט, חשיבות מיוחדת לפסק הדין. משפט חוזר: בית המשפט העליון רשאי להורות גם על קיום משפט חוזר בעניין פלילי שנפסק בו סופית. משפט חוזר יכול להיערך בתנאים שנקבעו לכך בחוק, בעיקר, אם נתגלו עובדות חדשות או התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין לנאשם. בפועל משפטים חוזרים נדירים ביותר. הרכב: בית המשפט העליון, הן בשבתו כבית משפט לערעורים והן בשבתו כבג"צ, יושב ברגיל בהרכב של שלושה. שופט אחד דן בבקשות ביניים, בצווים זמניים ובבקשות למתן צווים על תנאי, וכן בערעורים על החלטות ביניים של בתי המשפט המחוזיים או על פסקי דין של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על פסק דין או על החלטה של בית משפט שלום. בית המשפט העליון יושב בהרכב של חמישה שופטים או יותר בדיון נוסף. בית המשפט העליון יכול לדון במספר בלתי זוגי גדול יותר משלושה שופטים בעניינים שכרוכות בהם שאלות יסוד משפטיות או חוקתיות.

חוק ארגון הפיקוח על העבודה , תשי"ד -1954 :
שירות הפיקוח (אגף הפיקוח על העבודה) פועל החל משנת 2003 כיחידה של משרד התמ"ת (תעשיה מסחר ותעסוקה), מתוקף חוק ארגון הפיקוח על העבודה. האגף מפקח על ביצוע חוקי הבטיחות במקומות העבודה, ותפקידו העיקרי הוא מניעת תאונות עבודה ומחלות מקצוע. אגף הפיקוח אחראי גם על ביצוע חוק עבודת הנוער, חוק עבודת נשים, חוק שעות עבודה ומנוחה, ותקנות שונות הקשורות לבטיחות ולרווחת העובד. בנוסף לפעולות הפיקוח השוטפות, אחראי האגף על הסמכת בודקים מוסמכים למעליות, כלי לחץ, מכונות הרמה וכד', הסמכת מעבדות ובודקים מוסמכים לבדיקות סביבתיות, אישור של מינוי מנהלי עבודה בבניה, ממונים על הבטיחות, ממונים על פיצוצים ועוד. לאגף הפיקוח סניפים בארבע הערים הגדולות, בהם פועלים מפקחי עבודה, העורכים, בין היתר, ביקורי פיקוח במפעלים. למפקח עבודה אזורי סמכות להפסיק את העבודה במפעל, להוציא צו שיפור המחייב את המעביד במקום העבודה לנקוט צעדים שונים, להוציא צו בטיחות האוסר שימוש במכונה או מתקן, ועוד. במקרה של תאונת עבודה במפעל, שכתוצאה ממנה נעדר הנפגע מעבודתו שלושה ימים או יותר , יש לשלוח הודעה על תאונה למחלקת הפיקוח. מפקחי העבודה חוקרים תאונות חמורות במטרה להפיק לקחים ולמנוע הישנותן בעתיד. במסגרת אגף הפיקוח על העבודה, קיימת פעולה מונעת ומחקר בבריאות ובטיחות בעבודה. פעילות זאת מעוגנת בחוק ארגון הפיקוח על העבודה (1954) ומכוח תקנות בנושא זה. הפעולה המונעת מקציבה כספים לפעולות מחקר ופרויקטים בבטיחות ובריאות בעבודה למוסדות למפעלים ולגופי מחקר.
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מקיים פעילות שוטפת בנושאים של בטיחות בעבודה, בריאות העובדים וגיהות תעסוקתית למניעת תאונות עבודה ובמטרה לשמור על בריאותם של עובדים במקומות עבודתם

פעילות זו כוללת דרישות ממקומות העבודה בתחומים שונים וקביעת תנאים לעבודה בטוחה. חוקים ותקנות אלו מתקיימים על- ידי פעולות פיקוח ואכיפה.

שירותי הפיקוח במסגרת זו הינם רבים ומגוונים:

· מניעת תאונות עבודה או מחלות מקצוע וזיהוי הסיכונים הקיימים במקומות העבודה, אשר עלולים להביא לפגיעה בעובדים, תוך נקיטת כל הצעדים הנדרשים כדי לשלוט בסיכונים ולהפחיתם ככל הניתן. האחריות במקום העבודה מוטלת בדרך כלל על המעביד או על בעל מקום העבודה ועליהם למנוע אירועים ומצבים העלולים לגרום לפגיעה כלשהי בעובדים.
· קביעת דרישות למינוי אנשים כשירים לתפקידים שונים ולמסירת מידע לעובדים על סיכונים במקומות עבודתם.
· מתן היתרים, אישורים ורישוי לשימוש בחומר נפץ, בזיקוקין דינור, אחסנת גז ונפט, העסקת נוער בשעות הלילה ועוד.
· בדיקה של מתקנים ומכונות בני סיכון, פיקוח על מעליות , בדיקות סביבתיות במקומות העבודה ועוד.
· מינוי גופים מוסמכים למתן שירותים בתחומים שצוינו לעיל.
· קידום פעולה מונעת ומחקר בבריאות ובבטיחות בעבודה.
· ייזום והשתתפות בהכנת תקנים בעלי היבטים בטיחותיים במסגרת מכון התקנים הישראלי.
· פעילות משותפת עם גורמים נוספים במדינה העוסקים בבטיחות, בריאות וגיהות, אשר עוסקים בתחומים משלימים לתחומי פעילות המשרד. לקבלת מידע נוסף ניתן לגלוש לאתר המוסד לבטיחות וגיהות .
הפעילויות במסגרת בטיחות, בריאות וגיהות בעבודה מתקיימות ע"פ חוקים ותקנות שהמשרד יוזם ומתקין.

החוקים העיקריים הם:
· פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל - 1970.
· חוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד – 1954.

אגף הפיקוח על העבודה פועל במסגרת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כדי להעלות את רמת הבטיחות, הבריאות והגיהות התעסוקתית במקומות העבודה, ולהביא להפחתת הסיכונים לעובדים במקומות העבודה. המבצע המרכזי של מדיניות הממשלה בבטיחות וגהות הוא אגף הפיקוח על העבודה השייך למשרד התעשייה המסחר ותעסוקה. אגף הפיקוח על העבודה פועל מתוקף חוק ארגון הפיקוח על העבודה. השירות מפקח על ביצוע הוראות חוקים ותקנות בנושאי הבטיחות והבריאות במקומות העבודה, ותפקידו העיקרי הוא לגרום לשיפור הבטיחות בעבודה, הגיהות והבריאות התעסוקתית, כדי להביא למניעת תאונות עבודה ומחלות מקצוע. האגף אחראי גם על נושאים כמו שימוש בחומרי נפץ, בטיחות בכלים טעוני בדיקה ועוד. לאגף הפיקוח 4 מחוזות בארבע הערים הגדולות .בכול מחוז מפקחים על בטיחות העבודה ועורכים ביקורי פיקוח במפעלים, באתרי בניה ,במשקים חקלאיים וכו'. למפקח עבודה אזורי הסמכות להפסיק את העבודה במפעל, להוציא צו שיפור המחייב את המעביד לנקוט צעדים שונים ,להוציא צו בטיחות האוסר שימוש במכונה או מתקן. מפקחי העבודה חוקרים תאונות במטרה להפיק לקחים ולמנוע הישנותן.