בטיחות בהפעלת רכב - עקרונות ההעמסה הנכונה

איזון הרכב :

כדי להעמיס רכב בצורה מאוזנת עלינו להקפיד על שני עקרונות :

1 . חלוקת עומס נכונה על גלגלי הרכב – במשאית בעלת 2 סרנים יחולק העומס הכללי כך : כ – 1/3 ממנו על הסרן הקדמי , וכ – 2/3 על הסרן האחורי . כל זאת מן הטעם הפשוט שעל הסרן הקדמי מורכבים 2 גלגלים ואילו על האחורי 4 גלגלים .לפי אותה שיטה , נעמיס כ – ¾ מהעומס על חלקו האחורי של רכב בעל צמד סרנים , לעומת ¼ על חלקו הקדמי .

במטען חלקי , כדי להגביר את כוח האחיזה של הצמיגים האחוריים , רצוי להוסיף עליהם את משקל המטען החלקי. בתנאי שיהיה אמצעים מתאימים להבטיח שהמטען לא יזוז ממקומו .מטען שלא ניתן לאבטוח נעמיס צמוד לדופן הקדמי של הארגז . מצב זה יגרום ליתר עומס על גלגלי הסרן הקדמי והכבדה על ההיגוי וגם יגדיל את מרחק הבלימה .

מיקומו של המטען החלקי יהיה תלוי בסוג הרכב :

במשאית רגילה – יהיה מקומו מעל הסרן האחורי .

ברכב מורכב – נעמיס מטען חלקי במרכז הנתמך .

ברכב מחובר – עדיף לחלק את המטען באופן שווה בין הגורר לנגרר כדי לקבל אחיזה אחידה של כלל צמיגי הרכב .אם יש צורך להעמיס רק על אחד מחלקי הרכב מיקומו של המטען החלקי על הגורר .

מטען מרוכז וכבד – כשמשקלו הסגולי של חומר המטען גדול , יצטמצמו ממדיו , כל משקלו המורשה של המטען יתרכז בשטח חלקי של הארגז . ננסה להעריך את מיקומו של מרכז הכובד של המטען וביודענו היכן נמצאת נקודת הלחץ ברכב נמקם את מרכז כובד המטען מעל נקודה זו , והמטען ילחץ באופן שווה על כל הגלגלים .

מטען ארוך אינו בהכרח כבד , אבל חלוקתו ברכב לא מאפשרת איזון נאות .חלק ממשקלו נמצא על השלוחה האחורית ומהווה מנוף להרמת הסרן הקדמי .ההיגוי יהיה קל יותר אך גם מסוכן יותר וזאת מכוון שכח התאחיזה של הצמיגים הקדמיים יקטן .יש גם בעיות בפניות בגלל אפקט המניפה שנוצר מאחור .

2 . איזון רוחבי (לפי ציר האורך) – סטייה ואפילו קטנה של מרכז הכובד ימינה או שמאלה מציר האורך תביא מיד את הרכב לנטייה על צידו .על כן נקפיד במיוחד על איזון רוחבי .

במידה ולא נוכל לשמור על האיזון אסור שמשקלו של צד אחד יעלה על 15% אחוז ממשקל הצד השני .

מכוון שקמרון הכביש גורם לרכב לנטות במקצת על צידו הימני אם נעמיס את עודף המטען בימין הרכב זה יוסיף על נטייה זו .העמסת עודף המטען בצד שמאל עשויה לשפר את המצב כל עוד עודף זה אינו גדול מידי .

נסיעה בעקומות או בעקיפות שזה מצב זמני וקצר נהיגה

בעקומה שמאלה לא תהיה בעיה ואילו בפניות ימינה נאיט יותר .

יציבות הרכב והתנהגותו

ישנם מטענים שלגביהם נחוצים שיקולים נוספים כמו:

עמידות שילדות הרכב – מטען ששטחו צר וכבד שטח המגע של המטען עם רצפה הנתמך היינו צר ביותר ועל שטח מצומצם זה ילחץ כל משקלו . לחץ על שטח כה צר הם יותר מידי עבור שילדת הנתמך והיא תקרוס . מטען מרוכז וכבד דורש תמיכה טובה, ונקודות התמיכה לשילדת הרכב הן קפיציו . על כן בנתמך נוכל לרכז את המטען בקרבת הסרנים האחוריים שלו ומעל צלחת הגרירה (פיפטוויל).

התנהגות הרכב – לשני גורמים השפעה מכרעת על

יציבותו :

מיקומו של מרכז הכובד – יציבות הרכב מגדל עם הנמכתו ותלך ותקטן ככל שיגבה . מטען בלתי יציב כזה שזז כל העת , גורם כמובן לשינויים תכופים תכופים במיקומו של מרכז הכובד ולערעור יציבותו של הרכב .

סוג המטען – אם המטען מורכב מיחידות שונות שיש להעמיסן בשכבות , תהיה הדרך הנכונה להניח בשכבות התחתונות את היחידות הכבדות ומעליהן את הקלות .

למטעני נוזלים יש נטייה לתנועה .ריסונם יעשה ע"י כליאתם בתאי המכליות כשהם מלאים עד תום .

אבטחת המטען

אפשרות אבטחת המטען תלויה במספר גורמים וביניהם :

התאמת הרכב למטען – ככל שהרכב יתאים יותר למטען כך תהיה הובלתו בטוחה ביותר . התאמתו של הרכב כוללת את כל האמצעים הנוספים לאבטחת המטען , כאמצעי קשירה , תמיכה וכו' .

הובלת מטענים מעורבים – כשמובילים מטען מעורב , יש להביא בחשבון גם את האפשרות שהוא עלול לזוז ממקומו . זה יכול לקרות בגלל בלימת חירום או אפילו בגלל החלפת הילוך לא טובה .

סוג הדרך שבה נוביל את המטען – כביש משובש עלול לערער את המטען ולגרום לנזקים לו ולרכב .

בדרכים הרריות מתאפיינות בשינויים תכופים בשיפועי הכביש בעליות ומורדות לסירוגין ובעקומות חדות גורם למרכז הכובד להיטלטל וללחוץ מידי פעם על נקודה אחרת דבר המשפיע על יציבותו .

כשמובילים מטען בדרכי עפר או חול , יש לקחת אפשרות של שקיעה . לכן העברת עומס אל גלגלי ההנעה של הרכב תגרום להם להילחץ חזק אל החול ולהיאחז בו יותר טוב . העברת העומס גם תקל על הסרן הקדמי והוא ישקע פחות .