הנדסת תנועה - חזרה

נפח התנועה המרבי :

נפח התנועה המירבי מתקבל כאשר :

1. הצפיפות בינונית (לא גבוהה ולא נמוכה)

2. המהירות בינונית ( לא גבוהה ולא נמוכה)

3. היחס C/V שווה ל – 1 .

נפח התנועה נמדד ביחידות – כלי – רכב לשעה .

נפח התנועה המירבי האפשרי בנתיב בצומת מרומזר הוא בערך 1800 יר"מ לשעה של ירוק ברמזור .

נפח התנועה המירבי בנתיבי איילון עשוי להגיע לעיתים ל – 4000 יר"מ לשעה (2000*2 = 4000) .

רמת – שירות בתנועה :

רמת שירות היא ניסיון לקבוע מדד כמותי לאיכות השירות שהנהג זוכה לו בכל מני תנאים בתנועה .ככל שהנהג חופשי יותר לקבוע את מהירותו , נתיבו , תמרוניו ותנועתו – רמת השירות גבוהה יותר . ולהפך בפקק תנועה החופש של הנהג לנסוע כרצונו מוגבל מאוד ורמת השירות שלו נמוכה מאוד .בחלוקה המקובלת יש 6 דרגות : מ – A (המיטבית) עד F (הגרועה ביותר) .

דוגמא : בשעה 02:00 של יום חול רמת השירות בנתיבי אילון היא A והיחס C/V קטן מ – 0.1 .

ערך תנועתי :

ערך תנועתי זה מספר המראה פי כמה גדולה השפעת רכב מסוים על התנועה בכביש , יחסית להשפעת רכב פרטי . אם למשל משאית איטית גורמת לכך שרכב יימנע מלנסוע בעקבותיה בעלייה תלולה ומתפנה אורך כביש שהיה מספיק לתנועת חמישה כלי רכב רגילים הערך התנועתי של המשאית בפועל בנסיבות אלה הוא 5 .

יר"מ – יחידת רכב מושווית – השפעת רכב פרטי על התנועה תיחשב כיחידה אחת .יחידה זו מכונה יר"מ .

להלן טבלה הנותנת את הערך התנועתי הממוצע של כלי רכב בתנאים נורמליים (ביר"מ) :

סוג הרכב	ערך תנועתי
רכב פרטי , רכב מסחרי לא-אחוד(טנדר) , מונית	1
אוטובוס	1.6
משאית קלה (2 סרנים)	2
משאית גדולה (3 סרנים)	3
גורר תומך (סמיטריילר)	5
אופנוע	0.5

דוגמה מספרית :

בקטע דרך נספרו בחצי-שעה (30 דקות) 200 אוטובוסים , 260 מכוניות פרטיות ועוד 50 משאיות גדולות (3 סרנים) .לכן נפח התנועה בקטע הדרך הוא :

סוג הרכב	ערך תנועתי	כמה נספרו	סה"כ יר"מ
אוטובוסים	1.6	200	200*1.6 = 320
מכניות פרטיות	1	260	260*1 = 260
משאיות גדולות	3	50	50*3 = 150

נפח התנועה בחצי שעה שווה – 320+260+150 = 730

נפח התנועה בשעה שווה – 730*2 = 1460 יר"מ/שעה .

צפיפות התנועה :

מספר כלי הרכב הנמצאים ברגע מסוים בנתיב בקטע הדרך שאורכו יחידה . הקשר בין מהירות לבין צפיפות : שככל שעולה המהירות יורדת הצפיפות ולהפך : ככל שעולה הצפיפות יורדת המהירות .

מאחר שהצפיפות הוגדרה כ"מספר כלי רכב … ברגע מסוים … " ברור כי קביעת הצפיפות נעשית לפי מספר כלי הרכב הנצפים ברגע מסוים בנתיב באורך מסוים .

דוגמה :

בקטע דרך שבו 2 נתיבים ואורכו 600 מטרים נספרו ברגע מסוים 48 כלי רכב . לכן הצפיפות היא בממוצע (בכלי-רכב לק"מ-נתיב) הוא 40 . מכוון :

שאורך הדרך שווה 600*2 = 1200 מטר = 1.2 ק"מ .

לכן הצפיפות הממוצע שווה 48/1.2 = 40 כלי-רכב לק"מ-נתיב .

מהירות הרכב :

מהירות – היחס בין הדרך שעבר גוף לבין הזמן שנדרש לו לעבור אותה דרך .

דוגמה :

רכב עבר 6 ק"מ ב – 5 דקות . לכן מהירותו היא 20 מטרים בשניה . מכוון : 6 ק"מ = 6000 מטרים , 5 דקות = 300 שניות .לכן המהירות שווה 6000/300 = 20 מטרים בשניה .

מהירות אופיינית – המהירות שבה , או לאט ממנה , נוסעים 85% מכלי הרכב הנוסעים בקטע-דרך .

מהירות הגל הירוק – מהירות ההתקדמות המתוכננת של רכב בציר המרומזר בגל ירוק , הנקבעת לפי ההסחה (פער הזמן) בין התחלת המופע הירוק בצומת מסוים לתנועה בציר , לבין התחלת המופע הירוק לתנועה זו בצומת הבא אחריו , ובהתאם למרחק שבין שני הצמתים .

מהירות ממוצעת –(בקטע דרך) היחס בין אורך קטע הדרך לבין הזמן שנדרש לרכב לעבור את הקטע (בדרך כלל בק"מ/שעה).

מהירות מרבית מותרת – המהירות המרבית המותרת עפ"י תקנות התעבורה בקטע דרך בסוגי רכב מסוימים , זו המהירות שאין לנסוע מהר ממנה , וסביר מאוד שבנסיבות מסוימות חייבים לנסוע לאט ממנה .

מהירות נקודתית – מהירותו הרגעית של הרכב בנקודה מסוימת בדרך .

מהירות תכן – מהירות הנקבעת ע"י המתכנן , שלפיה מתוכננת הדרך ומעוצבים מאפייני הדרך . זו המהירות המרבית האפשרית לנסיעה שוטפת ובטוחה בכל נקודה בדרך בתנאים המיטביים . גדולה כמעט תמיד מהמהירות האופיינית .

דוגמה :

בסקר מהירות נמדדו המהירויות של 200 מכוניות בקטע דרך . נמצא כי 40 מכוניות נסעו במהירות הגבוהה מהמהירות המרבית המותרת בקטע זה , המשפט הנכון – המהירות האופיינית גבוהה מהמהירות המרבית המותרת (ממ"מ) . מכוון :

שמהירות של 85% מהרכבים גבוהה יותר מה-ממ"מ . 40/200*100 = 20% זאת אומרת ש –5% מהרכבים המהירות האופיינית גבוהה מהמהירות המרבית המותרת .

דוגמה :

מה מצב המהירות , הצפיפות ונפח התנועה :

בפקק תנועה – המהירות נמוכה – הצפיפות גבוהה – נפח התנועה נמוך .

קיבולת מקסימלית – המהירות בינונית – הצפיפות בינונית - נפח התנועה מקסימלית .

בשעת שפל תנועה - המהירות מקסימלית – הצפיפות נמוכה – נפח התנועה נמוך .

עקרונות למספור דרכים בישראל :

1. לדרך שכיוונה הכללי צפון/דרום ניתן מספר זוגי – למשל : דרך מס' 90 בין אילת למטולה , דרך מס' 2 שבין ת"א לחיפה או דרך מס' 444 שבין בן-שמן וטול-כרם .

2. לדרכים שכיוונן הכללי מזרח/מערב ניתן מספר בלתי זוגי – דוגמאות : דרך מס' 1 בין ירושלים ות"א דרך מס' 85 בין צומת עמיעד ועכו , או דרך מס' 805 בין אחיהוד ודיר חנא בגליל התחתון .

3. לדרכים מקומיות יש מספר בן 4 ספרות – למשל : דרך 3415 בין לכיש לאמציה .

4. לדרכים אזוריות יש מספר בן 3 ספרות – למשל : דרך 232 שבין צומת אבשלום לניצנים .

5. לדרכים ראשיות יש מספר בן 2 ספרות – למשל : דרך 25 בין עזה וצומת הערבה , דרך באר שבע ודימונה .

6. לדרכים מהירות יש מספר בן סיפרה אחת או שתי ספרות – למשל : דרך מס' 4 בין מחלף גן רווה ומחלף אשדוד , דרך מס' 20 (נתיבי אילון) בת"א .

7. מספרי הדרכים גדלים ממערב למזרח – בכל סוג דרך , מספרי הדרכים המכוונות צפון/דרום גדלים ככל שהדרך נמצאת יותר מזרחה . למשל : דרך מס' 2 היא לאורך החוף , דרך מס' 4 (כביש גהה) נמצאת מזרחה ממנה ודרך מס' 6 (כביש חוצה ישראל) מזרחה מכביש גהה .

8. מספרי הדרכים גדלים מדרום לצפון – בדרכים המשתרעות בכיוון מערב/מזרח מספרי הדרכים עולים בכל סוג דרך ככל שהדרך צפונית יותר . למשל : דרך 25 בדרום היא בין עזה ודימונה , דרך 57 במרכז היא בין נתניה וטול כרם ודרך 89 בצפון היא בין נהריה וראש פינה , דרך מעלות וצפת .

9. צבע השלט של מספרי הדרך מעיד על סוג הדרך – לדרכים מהירות השלט כחול ומספר בין ספרה אחת או שתיים . לדרכים ראשיות השלט אדום ומספר בן סיפרה אחת או שתיים . לדרכים אזוריות השלט ירוק ומספר בן שלוש ספרות . לדרכים מקומיות השלט חום ומספר בן ארבע ספרות .

מספור הקילומטרים בדרך גדל מדרום לצפון , או ממערב למזרח : בכל הדרכים הלא עירוניות מסומן כל קילומטר שלם בשלט מלבני ובו מספר . כמוכן מסומן חץ קטן כשכיונו למעלה אות הוא כי המספרים הבאים גדולים יותר . כשכיוונו למטה אות הוא כי המספרים הבאים קטנים יותר .

סוגי דרכים במערכת העירונית :

1. דרך פרברית מהירה – זוהי דרך העוברת מחוץ לשכונות ולרובעים , מעבירה תנועה רבה של כלי רכב למרחקים ארוכים בתוך העיר , ומשרתת גם תנועה העוברת דרך העיר אל צירי התנועה הבין עירוניים .דרך פרברית מהירה מתחברת לרחובות עורקיים או לדרך פרברית מהירה אחרת . דוגמא – נתיבי איילון בת"א .חשוב להגדיל את העבירות (גם על חשבון הנגישות) .

2. דרך עורקית – זהו רחוב הנמצא בשולי השכונות והרובעים , מחבר בין הרובעים , משרת תנועה עוברת ומפזר את התנועה מהדרך הפרברית המהירה או מן הדרכים הבין עירוניות אל רשת הרחובות המאספים .דרך עירונית עורקית כוללת מדרכה , פס ירק , נתיבי תנועה , מפרדה ורוחבה עשויה להגיע לרוחב של 35 מטר.

3. רחוב מאסף – זהו רחוב מרכזי בשכונה , אשר יכול גם לחבר שכונות ברובע . הוא מפזר תנועה מהרחוב העורקי אל רחובות מקומיים . הנגישות והעבירות הן בעלות חשיבות שווה פחות או יותר .

4. רחוב מקומי – זהו רחוב העובר בתוך שכונה , משרת כמות קטנה של תנועה אשר ברובה היא תנועה נגישת , ומשמש לגישה ישירה אל המבנים ושימושי הקרקע השונים בהם קיימת פעילות

5. רחוב ללא מוצא – עבירותו אפסית , אך הנגישות (חנייה , טעינה ופריקה , תמרון) הניתנת בו היא מצוינת .

6. רחוב משולב – דרך המיועדת למשחקי ילדים , להולכי רגל ולרכב , המתוכננת למתן עדיפות מרבית לתנועת הולכי רגל , וכאשר בכניסה אליה הוצב תמרור המורה על רחוב משולב .

במדרג הדרכים העירוניות :

1. רצוי להתקין צמתי-קמץ (טי) בין רחובות במדרג שונה .

2. רצוי להימנע מהצטלבות בין רחובות במדרג שונה .

3. יש להקטין את מספר הצמתים ברחובות עורקיים .

סוגי דרכים לא-עירוניות (בינעירונית) :

1. דרך מהירה – דרך המשמשת לחיבורן של ערים גדולות . הגישה אליה מסוייגת ונעשית באמצעות מחלפים בלבד . הדרך כוללת לפחות שני כבישים , התנועה בה חד-סטרית , אסורה ההמצאות בה להולכי רגל , לבעלי חיים ולרכב איטי והעצירה בה אסורה . רוחבה המזערי 70 מטר . לדרכים אלה יש מספרים בני ספרה אחת או שתיים . דוגמאות : דרך מס' 1 (שער הגיא – ת"א) דרך מס' 4 (מחלף גן רווה – מחלף אשדוד) מסומנות בשלטים בצבע כחול .

2. דרך ראשית – דרך המחברת שתי נקודות יישוב עירוניות . הגישה אליה מוגבלת (צמתים במפלס אחד או מחלפים) , מותרות עצירות לאורכה ומותר השימוש בה להולכי רגל . רוחבה המזערי 50 מטר . לדרכים אלה מספר בן שתי ספרות . דוגמא : דרך מס' 40 (מכפר סבא דרך פ"ת , לוד , צומת ביל"ו , קריית מלאכי ובאר שבע . מסומנות בשלטים בצבע אדום .

3. דרך אזורית – דרך המחברת יישוב עירוני או דרך ראשית עם שורת יישובים בעלי אופי לא עירוני . לרוב גם הגישה אליה מוגבלת והמרחק בין הצמתים גדול מ- 1 ק"מ . רוחבה המזערי 30 מטר . לדרך אזורית מספרים בני שלושה ספרות . דוגמא : דרך מס' 411 (רחובות למזכרת בתיה , יציץ , חולדה , ומשמר דוד ועד לדרך מס' 3 ) מסומנות בשלטים בצבע ירוק .

4. דרך מקומית – הדרך המקומית מסתעפת מדרך אזורית או ראשית ומשמשת לרוב כדרך גישה ליישוב אחד או שניים . הגישה אליה לא מוגבלת ומותר אף לחנות בשוליה ללא הגבלה . רוחבה המזערי 20 מטר . לדרכים אלה מספר בן ארבע ספרות . דוגמה : דרך מס' 3415 (מצומת לכיש ללכיש ולאמציה) מסומנות בשלטים בצבע חום .

תנוחת הדרך

הצופה הרואה את מלמעלה הוא מקבל תמונה דו מימדית של הדרך . התמונה הזאת היא מבחינתו אופקית בלבד ועל כן היא נקראת התנוחה של הדרך .

מבחינת הנדסית רואה הצופה שהדרך מורכבת משני סוגים של קטעים : קטעים ישרים , קטעים עקומים .

הקטעים הישרים נקראים מישרים הכוונה היא שהנהג בקטע זה אינו נדרש לסובב את הגה כדי לשמור על נתיבו .

הקטעים העקומים של הדרך הם כולם קשתות מעגליות . כל קשת הנקראת עקום אופקי מתחברת כמשיק לקצה קטע ישר בכל צד שלה . עקום אופקי מחבר בין שני מישרים בדרך .

ככל קשת מעגלית , גם לעקום האופקי יש רדיוס והוא נקרא רדיוס אופקי . ככל שהרדיוס קטן יותר אורך העקום האופקי קצר יותר . משמעות שלנהג פניה חדה יותר . ככל שהרדיוס גדול יותר הפנייה מתונה ונוחה יותר .הרדיוס האופקי הוא גודל חשוב מאוד מבחינת השפעתו על הנהג .

בעת פנייה בעקום האופקי פועל על הרכב כוח צנטריפוגלי המנסה להחזיר את הרכב לתנועה בקו ישר . בפועל הכוח הזה מנסה לדחוף את הרכב אל מחוץ לקשת שבה הוא נוסע . עוצמת הכוח הצנטריפוגלי הפועל על הרכב מושפעת משלושה גורמים :

1. המסה של הרכב (M)

2. מהירות הרכב בעקום האופקי (V)

3. רדיוס העקום האופקי (R)

נוסחת הכוח הצנטריפוגלי היא : F=m*v2/r

הכוח הצנטריפוגלי עומד ביחס ישר למסת הגוף ולכן יפעל בכוח כפול על רכב שמשקלו כפול .

הכוח הצנטריפוגלי יחסי לריבוע המהירות , כלומר הכפלת המהירות גורמת כוח צנטריפוגלי גדול פי 4 .

הכוח הצנטריפוגלי עומד ביחס הפוך לרדיוס האופקי , ועל כן ככל שהרדיוס גדול יותר הכוח קטן יותר וקל יותר להתנגד לו . ברדיוס כפול הכוח הצנטריפוגלי יורד לחצי במהירות קבועה .

הנהג כדי להקטין את הכוח הצנטיפוגלי , ובכך להקטין סכנת החלקה בעקום יכול לפעול בשני המישורים : גם לנסוע לאט יותר וגם להימנע ככל האפשר מפניה חדה .

המהנדס יכול לשפר את הדרך ע"י הגדלת הרדיוס ויצירת עקום ארוך יותר ומתון יותר . ויכול גם להזהיר מפני מהירות מסוכנת בעקום ע"י הגבלת מהירות בתמרור .

בעקומים אופקיים נוהג לפעמים הנהג להגדיל בעצמו את רדיוס הפנייה של רכבו כדי שנסיעתו תהיה נוחה יותר בעקום על ידי חיתוך העקום , כלומר חריגה מהנתיב לנתיבים סמוכים בכיוון מרכז המעגל ויצירת מסלול נסיעה בפועל ברדיוס גדול ביותר .

החתך לרוחב הדרך :

אם נחתוך את הדרך לרוחבה ונסתכל בחתך זה . נבחין ברוחב הדרך , במספר המיסעות , במדרכות , במיפרדות , נבחין גם בשיפוע לרוחב הכביש המיועד לניקוז המים וכן למתן משקל נגד לאפקטים הצנטריפוגליים הפועלים בעקומים האופקיים בדרך .

נתיב – חלק מרוחב הכביש המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב בעל יותר משני גלגלים , בין אם סומן נתיב ובין אם לא .

כביש (מיסעה) – חלק הדרך המיועד לנסיעת כלי רכב ואינו כולל את השוליים .

מיפרדה (שטח-הפרדה) – שטח לאורך הדרך האסור לנסיעה והמפריד בין שני כבישים .

נתיבי-חנייה – רוחב נתיב חנייה (לחניה במקביל למדרכה) משתנה בתחום 2 – 2.5 מטר בהתאם לרוחב זכות הדרך . נתיב עם מפרצים לחנייה ניצבת משתנה בתחום 4.25 – 5 מטר .

זכות הדרך – סך כל רוחב הדרך הכולל מדרכות , מיסעות , מפרדה/ות , שטחים מגוננים , שבילי אופניים ושולי הדרך .

רוחב רצועה – הוא רוחב רצועת קרקע הנשמרת בשטח לצורך סלילת הדרך ולהבטחת אביזריה , שדה הראיה לאורכה ובטיחותה .

החתך לאורך של הדרך :

חתך דמיוני לאורך הכביש , המאפשר להתבונן בתווי האנכי של הכביש , ושבו ניתן לעקוב אחרי הקטעים האופקיים , הקטעים המשופעים והעקומים האנכיים .

שיפוע – מדד המציין את תלילות הדרך ושווה ליחס שבין הפרש הגבהים בין שתי נקודות נתונות , לבין המרחק האופקי שביניהן . היחס מבוטא באחוזים .

דוגמה :

השיפוע מנקודה א' לנקודה ב' הוא 4% - והמרחק בניהן 700 מטרים . אם גובה הנקודה א ' הוא 400 מטרים (מעל פני הים) אז גובה הנקודה ב' הוא 372 מטרים מכוון :

הפרש הגובה שווה /100 4*700 = 28

לכן הגבוה בנקודה ב הוא 400-28 = 372 .

דוגמה :

בין הנקודות א' , ב' יש דרך ששיפועה הממוצע 2% . נקודה א' גבוהה מנקודה ב' ב – 200 מטרים . לכן אורך הדרך בין א' ל – ב' הוא 10 ק"מ מכוון שהשיפוע הוא 0.002 = 2% אז הדרך היא 200/0.002 = 10,000 מטרים שהם 10 ק"מ .

עקום אנכי – קשת במישור האנכי המחברת קטעי דרך בעלי שיפוע קבוע , ושאותה ניתן לזהות בחתך האורך של הדרך .

עקום אנכי קעור – עקום אנכי המחבר קטע לקטע אחר בעל שיפוע שערכו האלגברי גדול יותר (בכוון הנסיעה).

עקום אנכי קמור – עקום אנכי המחבר קטע לקטע אחר בעל שיפוע שערכו האלגברי קטן ותר (בכוון הנסיעה) .

דוגמה :

הדרך עולה ויורדת מנקודה א' לנקודה ב' באופן שמקבלים 4 ישרים ששיפועיהם 0% , 4% , 2% , 4% - . לכן שלושת העקומים האנכיים שבניהם הם (החל ב – 0%) עקום קעור (0% <>– עקום קמור (4% > 2%) – עקום קמור (2% > 4% -).

גורם הדרך :

החשוב מבין הגורמים שעליהם משפיע מהנדס התנועה , כולל כמה קבוצות שלפיהן נסווג את תכונות הדרך , אלו הן מבנה הדרך (הכוונה בעיקר למבנה הפנימי של המיסעה , שכבותיה וכו' . חשיבות מועטה לכך למהנדס התנועה , לעומת החיכוך והסימון שעל פני הדרך , שחשיבותם לתנועה רבה. מקדם החיכוך שבין הצמיגים והכביש חשוב במיוחד : מקדם החיכוך הוא היחס בין הכוח הנדרש להניע גוף במהירות קבועה על פני גוף אחר לבין הכוח הלוחץ את שני הגופים זה לזה. מקדם החיכוך אינו משתנה למעשה עם המהירות. מקדם החיכוך אינו תלוי במשקל הרכב : אם משקל הרכב עולה כפליים גם הכוח הנחוץ לגרור אותו במגביל למישור יגדל כפליים . מקדם החיכוך תלוי למעשה בתכונות שטח המגע שבין שני הגופים בלבד . מקדם החיכוך בכביש יבש 0.6-0.7 , מקדם חיכוך בכביש רטוב 0.3 , מקדם חיכוך בקרח או שמן 0.1 .למשל : רכב פרטי שמשקלו 800 ק"ג עומד על כביש יבש וארבעת גלגליו נעולים כדי לגרור אותו במהירות קבועה יידרש כוח של כ – 500 ק"ג כיוון : שמקדם החיכוך בכביש יבש 0.6 * 800 = 480 ק"ג .

הגיאומטריה של הדרך : להתוויה הגיאומטרית של הדרך השפעה מכרעת על מכלול התנועה בדרך. למהנדס התנועה השפעה על קביעת ממדי הרוחב והתווי האופקי והאנכי של הדרך ומצד שני משפיעים אלה רבות על הסדרי התנועה הנחוצים בדרך אם אי אפשר לשנות אחדים מתנאי הדרך . אבזרי הדרך (תמרורים , תאורה בדרך ובסביבתה , מעקות , גדרות הפרדה והתקני תנועה ובטיחות אחרים .

למהנדס התנועה השפעה מכרעת ,וכמעט בלעדית, על בחירתם , מיקומם ואופן השימוש באבזרי הדרך , לשם הבטחת תנועה נוחה ובטוחה בדרך .

גורם הרכב :

אף כי מהנדס התנועה אינו מתכנן כלי רכב עליו להתחשב במאפייני הרכב השונים כגון : מאפיינים סטטיים ( אורך , רוחב , גובה ורדיוס הסיבוב שלו וכן משקלו של הרכב). מאפיינים קינמטיים (מהירות הרכב והתאוצה שלו). מאפיינים דינמיים ( המאפיינים הקשורים בכוחות הפועלים על הרכב בין אלה כוח המנוע וכן הכוחות המעכבים כגון: כוח חיכוך של הצמיגים והכביש , התנגדות האוויר והחיכוך הפנימי ברכב .

צמתים :

צומת – שטח המפגש של שני כבישים או יותר התחום ע"י אבני השפה או קווי הגבול של הכבישים או המשכיהם המדומים . שטח הצומת לצורכי הנדסת תנועה גדול יותר וכולל גם את כל שטח הניגודים , בכללם ניגודים בין תנועות הולכי רגל לרכב .

מדרג דרכים – חלוקה תפקודית של דרכים עירוניות או לא עירוניות לאורך ציר שקצהו האחד מבטא נגישות טובה וקצהו האחר מבטא עבירות טובה .

במדרג הדרכים העירוניות רצוי מאד – ליצור צמתי קמץ (צמתי טי) בין רחובות במדרג שונה .

קונפליקטים (ניגודי תנועה) בצומת :

ניגוד תנועה (קונפליקטים) – מפגש בין שתי תנועות בצומת , הנוצר כשלשתי תנועות יש נקודה משותפת . יכול להיות גם בין תנועת רכב לתנועת הולכי רגל .

חיתוך – היחתכות של תנועות הנכנסות לצומת משני כיוונים ויוצאות לשני כיוונים . כשכלי רכב מגיעים לצומת ממזרח ומדרום ונוסעים ישר בצומת נוצר ניגוד חיתוך .

התמזגות – מפגש של תנועות הנכנסות לצומת משני כיוונים שונים ויוצאות מכיוון אחד . השתלבות רכב הנכנס לצומת ממזרח ופונה צפונה עם זרם התנועה הבא מדרום היא דוגמה לניגוד התמזגות .

היפרדות – ההפרדה בין תנועות הנכנסות לצומת בכיוון משותף ויוצאות ממנו לשני כיוונים שונים . יציאת רכב ימינה בצומת מזרם התנועה יוצרת ניגוד היפרדות .

מטרת המתכנן היא להקטין ככל האפשר את מספר הניגודים , את חומרתם ואת השטח בו הם מתרחשים בצומת , בעקבות הקטנת מספר הניגודים קטן גם הסיכון לתאונות , קטן העיכוב הנגרם לנהגים בצומת בגלל קשיי הזרימה וקטן הקושי בהתמצאות הנהג בצומת .