חקיקה ראשית :
הכנסת היא הגוף המחוקק ולחקיקתה קוראים "חקיקה ראשית" .
הצעת חוק , בין שזאת יוזמה של הממשלה או של חבר כנסת , נקראת בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ומועברת לוועדה המתאימה בכנסת . בוועדה יכול כל חבר להביע הסתייגות שלו להצעת החוק . כל חבר כנסת ,לרבות אלה שאינם חברים בועדה האמורה , מותר להם להכניס הסתייגות . לאחר מכן מובאת הצעת החוק למליאת הכנסת לקריאה שנייה שבו הדיון על כל סעיף וסעיף , ולאחר הצבעה בקריאה השניה נערכת הצבעה נוספת שנחשבת לקריאה השלישית .
חקיקה משנית :
הכנסת כדי להקל מעליה את נטל החקיקה , היא מעבירה לגופים ממשלתיים , לשרים ראשי המשרדים הממשלתיים , חלק ממעמסה זו של החקיקה . בדרך של התקנת תקנות ביצוע לחוק לחקיקה זו נקראת "חקיקת מישנה" .
ביחס לחקיקת מישנה קיימים הכללים הבאים :
1 . אין חקיקת מישנה יכולה לסתור כל חוק .
2 . חקיקת מישנה חייבת להסתמך על חוק המסמיך , וצריכה להיות תואמת את מטרותיה .
3 . חקיקת מישנה חייבת להיות סבירה .
בחקיקת מישנה מתעוררת בכל חומרתה בעיית החריגה מסמכות . ובית המשפט לא יהסס לבטל תקנה הנגועה בחוסר סמכות .
פקודת התעבורה מהווה את החקיקה הראשית ותקנות התעבורה מהוות את החקיקה המשנית .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה