איך בונים מצגת

יום רביעי, 11 במרץ 2009

האנטומיה והפיסיולוגיה של גוף האדם

מבוא - תכונות היצורים החיים

תנועה
נשימה
עיכול וספיגה
הפרשה
גדילה ותחזוקה עצמית
רביה
רגישות לגירויים
הפסקת קיום הפרט

המבנה של גוף החי

מבנה התא החי - פרוטופלסמה (ציטופלסמה, נוקליאופלסמה), קרום התא, מיטוכונדריות, ואקואולות, גרעין- התא, כרומוסומים, גנים.
חלוקת תאים (Mitosis, Meiosis)
קביעת המין
יצורים חד-תאיים

מערכות הגוף

שלד - מהווה מערכת שהיא קשיחה ומאפשרת הגנה על רקמות רכות ומסגרת לתמיכה ויחד עם כל זה היא מערכת שמאפשרת תנועה.
שרירים - רקמות בעלות כושר התכווצות לשם ביצוע תנועות.
נשימה - מערכת לפליטת פחמן דו-חמצני ולקליטת חמצן.
עיכול - מערכת לפירוק מזון למרכיבים פשוטים לשם ספיגה.
מחזור-הדם - מערכת המשמשת להסעת חומרים מאבר לאבר; זהו נושא חיוני אם
צריכים להיות קשרי גומלין בין רקמות שונות, כגון: קבלת מזון או חמצן וסילוק פסולת.
הפרשה - לשם סילוק פסולת ותוצרי חילוף החומרים.
רביה - לשם העמדת וולדות וקיום המין.
עצבים - מערכת לתקשורת בין הרקמות והאיברים. זאת המערכת המפקחת ושולטת על פעילותם של האיברים השונים. באמצעות המערכת הזאת מתבצע הערכת הסביבה והתגובה על גירויים מן הסביבה.
בלוטות ההפרשה הפנימית - מספר רב של בלוטות המשמשות כמעבדות לייצור חומרים שונים והמפרישות אל תוך הגוף.

מערכת העצבים

מערכת העצבים היא מערכת התקשורת של הגוף . היא בנויה כמערכת מרכזית וכמערכת הקפית. מערכת העצבים המרכזית כוללת: מוח המוגן בתוך הגולגולת וחוט השדרה העובר בתוך חוליות עמוד השדרה. המערכת ההיקפית שכוללת את הקשרים שבין מערכת העצבים המרכזית לבין כל אברי הגוף ורקמותיו.
המוח הוא אכן מרכזי בתוך המערכת הזאת, אליו מגיעים האותות מכל חלקי הגוף, ובכללם מאברי החישה אשר מביאים מידע אודות הסביבה החיצונית.
במוח מתבצעים תהליכי אגירת מידע שהם הבסיסי ל"זיכרון" , ובו נעשים תהליכי קבלת ההחלטות על הצורך בפעולות כאלו או אחרות. מן המוח נשלחים אותות אל אברי הגוף ואותות אלה מפעילים את הרקמות ואת האיברים.
יחידת הבסיס במבנה מערכת העצבים הוא תא-העצב. התא בנוי מגוף התא משלוחות. השלוחות הקצרות מכונות דנדריטים והשלוחה הארוכה מכונה אקסון. הדנדריטים מקבלים אותות ותשדורות ומעבירים אותן אל גוף תא העצב; הסיב הארוך - האקסון - מוליך אותות מן התא והלאה ובקצותיו הן מועברות אל ריקמות שרירים או רקמות של בלוטות.
תאי עצבים מקובצים יחדיו ויוצרים את החומר האפור של מערכת העצבים. סיבי העצבים מאוגדים לקבוצות עבות יותר והם מהווים את החומר הלבן. תאי העצבים עטופים במעטפות מגן של ריקמת חיבור ושל חומר שומני הקרוי מיאלין. תפקידי המיאלין הם: הגנה מפני לחץ ופציעה, הזנת הסיב הארוך שמתרחק מאוד ממרכז התא, שם נמצא מרכז השליטה של הזנת התא כולו (תאי עצב היוצאים מאזור המותניים של חוט השדרה מגיעים עד השרירים של קצה הרגל - מעל 75 ס"מ!), בידוד חשמלי כדי שפעילויות חשמליות של סיבי העצב לא ידלפו אל רקמות שכנות אלא יגיעו אל קצה הסיב.
מבחינה תפקודית ניתן לחלק את המוח למרכזים הגבוהים שם מצויים ההכרה, הזיכרון, הרצון; לעומתם המרכזים הנמוכים המפקחים על פעילויות לא רצוניות רבות.
במוח מצויים מרכזים ושטחים אשר שולטים על פונקציות מוגדרות היטב, כגון: איזורים שאחראיים על פעילות מוטורית, איזורים שאחראיים על חישה , איזורים מיוחדים לחישת הראיה, לחישת שמיעה וכו'.
גזע המוח, הוא האזור המחבר את חלקי המוח הגבוהים עם חוט השידרה ובו מרוכזים האזורים השולטים בתהליכי הנשימה, בפעילות הלב, בתהליך הבליעה, ההקאה, תנועות הקיבה, הפרשת רוק, הפרשת מיצי עיכול ועוד.

מערכת התנועה - שלד ושרירים

השלד עשוי ריקמה מוקשה על ידי מינרלים, עצם. העצמות מתחלקות לקבוצות אחדות בהתאם לתפקוד: עצמות ארוכות- מוצאים אותן בגפים והן עשויות מקנה מאורך וקצוות המעוצבים לשם יצירת מפרק. כאלה הן עצמות הירך, השוק, הזרוע והאמה. עצמות אלה בניות כשכבה דקה וצפופה בהיקף, ועצם ספוגית במרכז. בין חללי העצמות האלו מצוי לשד העצם.
עצמות קצרות- עשויות כגושים קטנים של עצם ספוגית שעוטפת אותה שכבת עצם צפופה. צורתן כצורת תיבה קטנה והן מצויות בפרקים עשירי תנועה כמו שורש כף היד וכף הרגל.
עצמות שטוחות- שתי שכבות של עצם צפופה וביניהן עצם ספוגית. לדוגמא: עצמות השכמה, האגן והגולגולת.
עצמות לא סדירות- כגון החוליות ורוב עצמות הפנים.
חלקי שלד האדם העיקריים: עמוד שידרה עשוי חוליות שמשמש כעמוד תמיכה מרכזי, בקצה העליון הגולגולת, בחלקו העליון של עמוד השדרה מחוברות צלעות בצורת קשתות היוצרות את בית החזה.
בחלקו העליון של בית החזה חגורת הכתפיים ואליה מחוברות הגפים העליונות במפרק הכתף. בחלקו התחתון של עמוד השדרה קשורות עצמות האגן ואליהן מחוברות הגפים התחתונות במפרק הירך.

מערכת העיכול

חלקי מערכת העיכול העיקריים הם צינור העיכול והבלוטות המפרישות את מיצי העיכול אל תוך צינור העיכול, שם מתבצעת פעולת העיכול של המזון.
צינור העיכול מתחיל בפה, נמשך לאור של למעלה מ- 9 מטרים ומסתיים בפי הטבעת.
בפה נחתך המזון ונטחן ע"י השיניים, ומעורבב ע"י הלשון , שם מופרש על המזון נוזל הרוק שנוצר ע"י 6 בלוטות. המזון מועבר אל חלל הלוע, נעשה לצורת כדור, ובתהליך הבליעה מועבר אל הושט. בתהליך הבליעה מתרומם החך הרך ואוטם את המעבר האחורי אל האף, ובאותה עת נאטם גם המעבר אל קנה הנשימה. הושט הוא צינור שרירי, כ- 25 ס”מ אורכו, עובר דרך בית החזה מאחורי קנה הנשימה ומאחורי הלב, חודר דרך הסרעפת ומגיע אל הכניסה העליונה של הקיבה; הקיבה היא אבר דמוי שק שרירי ששני פתחיו ניתנים לסגירה ע"י שרירים טבעתיים. אל הקיבה מופרשים מיצי קיבה המופרשים ע"י בלוטות והם מורכבים ממים, מלחים, ריר, חומצת מלח, פפסינוגן ההופך לאנזים פפסין שמפרק חלבונים. מן הקיבה יוצא המעי הדק. חלקו הראשון הוא התריסריון (כ- 25 ס"מ) שם נפתח צינור המרה המוליך את מיץ המרה שנוצר בכבד ונאגר בכיס המרה. שם גם נפתח צינור הלבלב המוליך מיצים שמפריש הלבלב. מיצי הלבלב מורכבים ממים, מלחים בסיסיים ושלושה אנזימים הפועלים על שלושת אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים. יתר המעי הדק (כ- 6.5 מ') מונח בקיפולים רבים בחלל הקדמי של הבטן ותפקידיו לבצע את יתר תהליך העיכול ואת תהליך הספיגה של המזון המעוכל. המשך צינור העיכול הוא המעי הגס (1.5 מ') שמתחיל בשיפולי הבטן מימין עולה מימין עד הסרעפת חוצה את הבטן לשמאל ויורד אל פי הטבעת. תפקידי המעי הגס לספוג עודפי מים מן המזון ולהכין את פסולת המזון להפרשה כצואה.

מערכת הנשימה

מערכת שנועדה לפלוט מן הגוף את עודפי הפחמן הדו-חמצני שנוצר בתהליכי המטבוליזם, ולהביא חמצן מן האטמוספרה אל תוך הגוף לשם קליטתו ומסירתו אל הדם (כדי שיסיע אותו אל הרקמות הזקוקות לו).
המערכת נפתחת בפתחי האף-נחירים- או הפה, ודרך הגרון והלוע מוליכה אל קנה הנשימה. הקנה מתפצל אל שתי ברוכנות ואלו מתפצלות לצינורות נשימה קטנים יותר ויותר ובהתפצלויות נוספות שחוזרות ונושנות מגיעים עד נאדיות הראה. כל נאדית כזאת עשויה קרום דקיק והיא עטופה בצינורות דם דקים מאד. זהו האזור בו מתבצע חילוף הגזים שבין הדם לבין הראות, בתהליך הפעפוע. זהו תהליך בו עובר גז ממקום שבו ריכוזו גבוה יותר אל מקום שבו ריכוזו נמוך יותר. הדם המגיע אל הראות עני בחמצן בעוד האויר המגיע אל נאדית הראה עשיר יותר בחמצן, לכן מפעפע חמצן מן הראה אל הדם, באותה העת נמצא ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני בדם שהגיע מן הרקמות אל איזור הראות, ובנאדיות הראה ריכוז הפחמן הדו חמצני נמוך יותר, ולכן מפעפע פחמן דו חמצני מן הדם אל הראה.
בתהליך הקרוי נשימה חיצונית, מתבצע אוורור הראות על ידי פעולה דמוית-מפוח, ואויר נפלט החוצה מן הראות אל האטמוספרה.
תהליך השאיפה מתבצע על ידי הרמת צלעות בית החזה שגורמות להגדלת נפח בית החזה, ולזרימת אויר אל תוך מערכת הנשימה. תהליך הנשיפה הוא, בזמן מנוחה, תהליך פסיבי: הרפית שרירי הנשימה גורמת לירידת הצלעות, להקטנת נפח בית החזה ולפליטת אויר הראות אל האטמוספרה.

מערכת השרירים

קיימים שלושה סוגים של שרירים:

1. שרירים משורטטים, והם שרירי השלד שמשמשים לתפקידי תנועות הגוף, לשמירת היציבה של הגוף, להגנה פסיבית, כמו שרירי הדופן הקידמית של הבטן שתפקידם הגנה על אברי הבטן, הגנה אקטיבית ולא פחות חשוב: יצור חום.
2. שרירים חלקים, שמצויים בדפנות כלי העיכול, שלפוחית השתן, השרירים הסוגרים, העור, דפנות כלי הדם ועוד.
3. שריר הלב, שהוא בעל מבנה מיוחד ומשמש לפעילות הלב לשם הזרמת דם אל תוך העורקים ושאיבתו מן הורידים.

הקצוות של השריר הופכות לגיד שהוא רקמה חיבורית המשמשת לאחיזת השריר אל העצם.
שריר מסוגל להתכווץ באופן אקטיבי ובכך מתקצר אורכו. כאשר מתכווץ שריר המחובר בשני קצותיו אל 2 עצמות שיש בניהם מפרק, הוא גורם לסגירת הזוית שבין העצמות וקרובן זו לזו. כדי שהזוית תגדל והעצמות יתרחקו זו מזו, יש צורך שהשריר ירפה את התכווצותו, אולם פעולה זו לא דוחקת את העצמות זו מזו. כדי שתתבצע פעולת ההרחקה של העצמות יש צורך בשריר נוסף שיהיה מחובר בצד החיצוני של העצמות, ויקיף את המפרק. אם שריר זה מתכווץ יורחקו העצמות זו מזו והזוית תגדל.

מערכת הלב וכלי הדם

מערכת ההובלה העיקרית של הגוף, בנויה מלב ומכלי דם ותפקידה להסיע דם ובעזרתו גם חומרים רבים אחרים בין כל רקמות הגוף. כלי דם המזרימים מן הלב והלאה מכונים בשם עורקים וכלי דם המסיעים בכוון הלב מכונים בשם ורידים.
הלב הוא משאבה יעילה ביותר, ובעלת מבנה די פשוט, ולמעשה עשוי כשתי משאבות המוצמדות זו לזו. כל מחצית של הלב עשויה עליה וחדר; בין העלייה לחדר מצוי מסתם חד כווני השומר שכיוון הזרימה יהיה מן העלייה אל החדר.
ורידים המנקזים דם מכל רקמות הגוף, מצטרפים לורידים שקוטרם גדל והולך, ואל הלב נכנסים שני ורידים גדולים המכונים הורידים החלולים. הורידים החלולים מכניסים את הדם אל העלייה הימנית. כיוון הזרימה בצד הימני של הלב מן העלייה אל החדר, ומן החדר יוצא עורק הראה המזרים דם אל הראות לשם חימצונו. מן הראות חוזר הדם דרך 4 ורידי הראה אל העלייה השמאלית. העלייה השמאלית מתכווצת ומזרימה את הדם אל החדר השמאלי. עם התכווצותו של החדר השמאלי זורם הדם אל אבי העורקים. וממנו מסתעפים עורקים ראשיים, אשר מתפצלים והולכים לעורקים דקים יותר ויותר אשר ברקמות הופכים לנימים. הנימים מתעבים ומתקבצים לורידים דקיקים אשר מצטרפים והולכים לורידונים גדלים והולכים עד שהם נעשים לורידים, שבאמצעותם מוחזר הדם אל הלב.
מבחינים- לכן - בשני מחזורי דם השלובים זה בזה. המחזור הראתי שהוא המחזור הקטן, ובו נקלט הדם מן הורידים הנבובים אל העלייה הימנית, זורם אל החדר הימני ומשם מוזרם אל הראות וחוזר באמצעות ורידי הראה אל הצד השמאלי של הלב.
במחזור הגדול הדם חוזר מן הראה ונקלט בעליה השמאלית זורם לחדר השמאלי ומשם, דרך אבי העורקים, ומערכת העורקים אל כל רקמות הגוף. מן הרקמות נאסף הדם ומוזרם דרך מערכת הורידים עד העלייה הימנית.

מערכת השתן

מערכת השתן אחראית בעקר לשמור על יציבות הסביבה הפנימית בגוף. המערכת הזאת מווסתת את כמות המים בגוף, את ריכוז המומסים שבמים האלה, שומרת על האיזון של חומצה-בסיס ומשחררת מן הגוף חומרי פסולת, חומרים רעילים וכו’, והיא אחראית על ויסות לחץ הדם.
במערכת השתן זוג כליות הממוקמות בחלק העליון של חלל הבטן, בצדו האחורי, מהן יוצאים שני צינורות השתן (שופכנים), היורדים אל תחתית חלל הבטן ונכנסים אל שלפוחית השתן. שלפוחית השתן משמשת לאגירת שתן, היא בנויה כשק שרירי וממנה יוצא צינור השופכה המוליך את השתן החוצה.
יחידת המבנה התפקודית בכליה היא הנפרון ובכל כליה מצויים כמילון נפרונים. בערך רבע מספיקת הלב מגיע אל הכליות, בערך 1300 סמ"ק בכל דקה.
בכליות מתבצע סינון של חומרים מן הדם אל תוך צינוריות הנפרונים, ובמהלך השתן הגולמי הזה נספגים חומרים חשובים בחזרה אל הדם, כך שבסופו של התהליך מופרשים החוצה בערך ליטר עד ליטר וחצי בכל יממה.

הדם

בנוזל הדם 55% מן הנפח מהווה הפלסמה ו- 45% מן הנפח הן כדוריות הדם. רוב הנפח של המקטע התאי מהווים כדורי הדם האדומים.
רוב סוגי כדוריות הדם נוצרים בלשד העצמות, הוא החומר הממלא את חללי העצמות.
התאים האדומים נוצרים בלשד העצמות מתאי-אם שיש להם גרעין כמו כל תא רגיל. ברם בתאים האדומים שיוצאים לאחר התפתחותם אל מחזור הדם התמוסס הגרעין והם, לכן, חסרי גרעין. קוטרם כ- 7 מיקרונים, הם נראים כדיסקיות ועוביים במרכז 2 מיקרונים בלבד. צורה זו מסייעת לשמירה על שטח פנים גדול שדרכו מתבצע הפעפוע של הגזים. התאים הללו הם גמישים, מסוגלים לשנות את צורתם ומצליחים להדחק דרך נימי דם דקים ביותר. אורך חייה של כדורית דם אדומה הוא כ- 120 יום. תאי דם זקנים מקבלים “טפול” בכבד שם הם נהרסים והחומרים החשובים שבהם עוברים מיחזור.
תאי דם לבנים, הם בעצם חסרי צבע וכל מ"מ מעוקב של דם מכיל אלפים אחדים מהם (5000 - 9000 ). ישנם סוגים אחדים של כדורי דם לבנים ולכל אחד תפקיד אחר.

מערכת הלימפה

אחראית על יצור לימפוציטים ונוגדנים, על ספיגת שומנים ממערכת העיכול ועל סינון חלקיקם מיותרים וביניהם, כמובן גם חיידקים.
היא עשויה מרשת של צינורות לימפה דקיקים וקשריות לימפה, שהן כעין מסננים עבור נוזל הלימפה. נוזלי הדם מחלחלים מבעד לנימיות הדם ומערכת הלימפה אוספת אותם ומזרימה אותם בכיוון אחד: מן הרקמות אל מרכז הגוף. במערכת הלימפה, רשת של נימיות-לימפה וצינורות-לימפה, בלוטות-לימפה, השקדים, בלוטות התימוס והטחול.
בתוך בלוטות הלימפה נמצאים מרכזים ששם נוצרים לימפוציטים, ובתוכן נמצאת המערכת המסננת את הלימפה.
הטחול הוא האבר הגדול ביותר במערכת הלימפה, כ- 12 ס”מ אורך וכ- 150 גרם במשקל ומקומו בצד השמאלי של חלל הבטן, בערך בין הצלע התשיעית והאחת עשרה. אין זורם בו נוזל הלימפה אלא דם ותפקידיו הם סינון הדם, הריסת תאי דם זקנים ומאגר דם לשעת הדחק.
התימוס הוא אבר שבמבוגר משקלו 3 עד 5 גרם, והוא ממוקם בין שתי הראות וקדימה. תפקידו אינו ברור, ובמבוגרים כריתתו אינה גורמת לכל השפעה. כריתת התימוס מצעירים גורמת לתופעות רבות וביניהן גם התנוונות רקמות הלימפה בכל הגוף, פיגור בהתפתחות ופגיעה במנגנוני החיסון.מבוא - תכונות היצורים החיים .

תגובה 1:

  1. כל כך מפורט וכל כך מקצועי! למדתי פה המון..

    השבמחק

טרומפלדור בגליל-משנת 1913

סרט על אולטרה-סאונד תלת ממדי

ליקוי חמה 2009

טלסקופ החלל האבל

סגננות חשיבה ולמידה

הסכנה הגדולה הטמונה בעובש